מילאנו על אופניים: תעלות, שכונות וקו הרקיע החדש

הרבה אנשים אומרים שאין מה לעשות במילאנו. אני דווקא ממש אהבתי אותה. ביום שבו יצאנו לחרוש אותה על אופניים, העיר נפתחה לי אחרת: לא רק הדואומו והמרכז, אלא גם תעלות, שווקים, גרפיטי, רחובות עם אווירה שונה וקו רקיע חדש לגמרי.

לא ניסיתי להפוך את היום לרשימת חובה מסודרת. האופניים פשוט נתנו לנו דרך לעבור בין החלקים השונים של העיר, לעצור כשמשהו עניין אותנו, ולהרגיש את ההבדל בין מילאנו הקלאסית למילאנו שמסתכלת קדימה.

מהדואומו אל התעלות

בדואומו בחרנו לעלות במעלית ולרדת במדרגות. זו היתה דרך טובה להתחיל את היום מלמעלה, עם המבט על העיר ועל הפרטים הקטנים של הקתדרלה.

אחר כך המשכנו לכיוון Navigli. התעלה, גשר המנעולים והבתים שלצד המים נתנו רגע אחר לגמרי מהמרכז המהודר. על האופניים עברנו גם לאורך תעלת Martesana, שנראתה לי שקטה וירוקה יותר, כמעט כמו יציאה קטנה מן העיר בלי לעזוב אותה באמת.

שכונות שמשנות את הקצב

באיזולה עצרנו בשוק המקומי, בין דוכנים של אוכל, בגדים ואנשים שעשו את הקניות שלהם. משם ראינו את Bosco Verticale ואת הגרפיטי בסביבה. אהבתי במיוחד את המפגש בין הבניינים הירוקים והמוכרים כל כך לבין השכונה שחיה סביבם.

ב-Gae Aulenti עצרנו ליד המזרקות והמבט אל קו הרקיע החדש, וב-Corso Como עברנו בין חנויות ובתי קפה. אלה מקומות שונים מאוד זה מזה, אבל יחד הם נתנו לי תחושה של עיר שיודעת להחליף אווירה בתוך כמה דקות רכיבה.

בין רחוב, אמנות וצ’יינה טאון

עברנו גם ב-Brera, עם הסמטאות והאווירה הבוהמית שלה, וב-Cimitero Monumentale, שהיה בשבילי הרבה יותר מבית קברות. בין הפסלים והקברים המפוארים הרגשתי שאני מסתובבת במין מוזיאון פתוח.

הגרפיטי שפגשנו בדרך והרחובות התוססים של צ’יינה טאון הכניסו ליום צבע אחר. לא חיפשתי מקום אחד שמסביר את מילאנו, אלא נתתי לשכונות השונות להראות לי צדדים אחרים שלה.

עיר גדולה שאפשר לגלות תוך כדי תנועה

גם ב-CityLife, ליד המגדלים והפארק, וגם סביב Arco della Pace וטירת Sforzesco, האופניים עזרו לנו לחבר בין נקודות שלא בהכרח היינו מחברים ביום של הליכה בלבד.

מילאנו לא ניסתה להרשים אותי בדרך אחת. היא נתנה לי ארקדות ומבנים ישנים, תעלות ומדרחובים, שכונות שוקקות ואדריכלות חדשה. אולי זו הסיבה שנהניתי ממנה כל כך: היא לא ביקשה ממני לבחור בין עיר של עבר לעיר של עכשיו.