כשהר פוג'י הפתיע אותנו בדרך: קוואגוצ'י, סואה ומצומוטו

יש ימים שבהם מתכננים לראות את הר פוג’י, אבל הוא מחליט אחרת. התחלנו בפארק אואישי ליד אגם קוואגוצ’י, מול פרחים ונוף יפה, רק שההר עצמו הסתתר מאחורי העננים. באותו רגע כבר הבנתי שאין טעם להילחם בזה.

המשכנו את היום בכל זאת, ובסוף פוג’י הופיע דווקא במקום שלא תכננתי בכלל.

בוקר בפארק אואישי

הגענו אל Oishi Park בשביל המפגש שבין הפריחה להר פוג’י. הפרחים היו יפים, המתחם עצמו היה נעים, עם גלידות ובתי קפה קטנים, אבל ההר נשאר מוסתר רוב הזמן.

זה היה שיעור קטן בציפיות: התמונה המפורסמת והמציאות לא תמיד מגיעות באותו זמן. ועדיין, היה כיף להיות שם, להסתכל על הפריחה ועל האגם, ולהמשיך בלי להרגיש שהיום התקלקל.

פוג’י דווקא ביציאה מהסופרמרקט

בנסיעה משם עצרנו בסופרמרקט. זו היתה עצירה ספונטנית לגמרי, ואז העננים נפתחו. פתאום פוג’י הציץ אלינו במלואו, בלי נקודת תצפית מסודרת ובלי הכנה מיוחדת.

זה היה הרגע שהפך את היום כולו. לא התמונה המדויקת שדמיינתי, אלא הפתעה קטנה בדרך שהרגישה הרבה יותר אישית.

עצירה ליד אגם סואה

אחר כך המשכנו אל אגם סואה ועצרנו בפארק Tateishi. זו היתה עצירה קצרה, עם קפה ומבט על האגם והעיר. לא כל תחנה ביום צריכה להיות מלאה בפעילויות. לפעמים היא פשוט נותנת רגע לנשום לפני שממשיכים.

לסיים בטירת מצומוטו

לקראת ערב הגענו לטירת מצומוטו. הדרך לשם היתה ארוכה ויפה, וכשהגענו כבר היה חשוך. דווקא אז הטירה נראתה לי מרשימה במיוחד: התאורה, המים וההשתקפות יצרו אווירה אחרת לגמרי מהיום שעברנו עד אז.

היום הזה לא הלך בדיוק לפי מה שתכננו, וזה מה שעשה אותו טוב. פוג’י הופיע כשלא חיכינו, אגם סואה נתן הפסקה באמצע, ומצומוטו סגרה את היום באור אחר לגמרי. לפעמים כדאי פשוט להמשיך לנסוע ולתת לדרך להפתיע.