האקונה בלי רכב - בין הר פוג'י, רכבלים, אמנות ואגם אשי

יש ימים שבהם הרכב פשוט נשאר בחניה. בהאקונה זה היה בדיוק הדבר הנכון בשבילנו. יצאנו מאזור Togendai ליום שהתחיל בגובה מול הר פוג’י, המשיך דרך עמק גופרית ורכבלים, ובסופו הגיע אל אגם אשי, הטורי שבמים ומקדש בתוך היער.

זה היה המסלול שלנו באותו יום, ולא נוסחה קבועה. בהאקונה התחבורה והמסלולים משתנים לפי עונה ותנאים, ולכן לפני שמנסים לחזור על המסלול כדאי לבדוק את המידע העדכני באתר Hakone Navi.

יוצאים מ-Togendai ומשאירים את הרכב מאחור

לנו היה נוח להתחיל ב-Togendai, קרוב למקום שבו ישנו. עלינו על Hakone Ropeway, וכבר מההתחלה הנוף מהרכבל נתן ליום תחושה אחרת לגמרי. אני אוהבת את הרגע הזה שבו התחבורה עצמה היא חלק מהטיול ולא רק הדרך להגיע אליו.

בנסיעה הזאת זכינו לראות את פוג’י בשיא תפארתו. זה היה מסוג המראות שעוצרים בשבילם גם אם אין שום דבר נוסף ברשימה.

Owakudani והנוף שמרגיש אחר לגמרי

ב-Owakudani עצרנו מול העמק הפעיל. האדים, הריח והנוף ההררי מסביב הרגישו רחוקים מאוד מהתמונה השקטה של האגם שחיכתה לנו בהמשך היום. בפוסט המקורי סיפרתי שגם הצטרפנו שם לסיור קצר עם קסדות באזור פליטת הגזים. בשבילי זו הייתה דרך להתקרב למקום ולא להסתפק רק במבט מהמרפסת.

משם המשכנו דרך Sounzan ולכיוון Gora. היו כמה מעברים בין אמצעי תחבורה, אבל הם לא הרגישו כמו טרחה. כל מעבר שינה את הזווית על ההר ועל הדרך.

אמנות באמצע ההר

אחרי הירידה המשכנו אל Hakone Open-Air Museum. אהבתי את זה שהוא לא מרגיש כמו מוזיאון שסוגרים בו את עצמך בתוך חלל אחד. מסתובבים בנחת בין יצירות גדולות תחת כיפת השמים, וההרים מסביב נשארים חלק מהתמונה.

היה בזה משהו שקט ופוטוגני, אבל לא כזה שמכריח למהר מצילום לצילום. אחרי הנוף הדרמטי של Owakudani, זו הייתה עצירה בקצב אחר לגמרי.

מאגם אשי אל הטורי והמקדש

מהאזור של המוזיאון נסענו אל Moto-Hakone והלכנו קצת לאורך האגם. שם הגענו אל Heiwa-no-Torii, הטורי המפורסם שעומד בקו המים. זה אחד המראות שראיתי הרבה פעמים בתמונות, אבל מול האגם הוא הרגיש הרבה יותר שקט ממה שדמיינתי.

ממש מעליו עלינו אל Hakone Shrine. אחרי הרכבלים, האדים והיצירות במוזיאון, הכניסה אל המקדש בתוך היער נתנה ליום סיום רגוע יותר.

לסגור את היום בלי להזיז את הרכב

בחוויה שלנו חזרנו מ-Moto-Hakone בתחבורה הציבורית אל אזור Togendai, וכך סגרנו את היום במקום שבו התחלנו אותו. זה עבד לנו מצוין, אבל לא הייתי מניחה מראש שכל החיבורים יעבדו כך בכל יום או בכל עונה.

מה שנשאר לי מהאקונה הוא השילוב: נוף של פוג’י, אדמה שמעלה אדים, אמנות בין עצים, אגם ומקדש. יום אחד עם הרבה תחנות, אבל כולן התחברו לי לאותו מקום.