קמיקוצ'י ביום רגוע: אגם, נהר והרים בין Taisho Pond ל-Kappabashi

קמיקוצ’י היתה בשבילי עצירה של חצי יום בתוך טבע שלא צריך לעשות בו הרבה כדי להרגיש שהגעתי למקום אחר לגמרי. מים צלולים, הרים מושלגים, שביל נוח והליכה בקצב רגוע - בלי לנסות להספיק הכול.

משאירים את הרכב מאחור

הגענו עם רכב לחניון Akandana, ומשם עלינו על שאטל אל השמורה. זה היה חלק מהחוויה כבר מההתחלה: קמיקוצ’י היא אזור ללא כניסת רכב פרטי, והדרך להיכנס אליו היא להשאיר את הרכב בחניון ייעודי ולהמשיך באוטובוס או במונית. את תנאי ההגעה וההפעלה העדכניים כדאי תמיד לבדוק באתר Kamikochi הרשמי.

להתחיל ב-Taisho Pond

בחרנו לרדת בתחנה הראשונה, ליד Taisho Pond. האגם היה שקט כל כך, והמים נראו צלולים עד שאפשר היה לראות את האבנים מתחת לפני השטח. ההרים מסביב השתקפו במים, ובאותו בוקר זה באמת נראה כמו ציור.

משם המשכנו ברגל לכיוון גשר Kappabashi. השביל היה נוח ומישורי, עם יער משני הצדדים. לא היה צריך לתכנן עצירות מיוחדות - בכל פנייה היה עוד מבט יפה יותר על קו ההרים.

רגע אחד שלא היה בתכנון

בתוך כל היופי הזה, היתה לי גם פגישה לא צפויה עם קוף שישב על עץ מעלינו. בזמן שהתפעלתי וצילמתי, הבנתי פתאום שמה שטפטף עליי מהענפים ממש לא היה גשם. זה היה רגע מצחיק, קצת מפתיע, ובעיקר תזכורת לכך שבטבע דברים לא תמיד קורים לפי התוכנית.

לסיים ליד גשר Kappabashi

המשכנו לאורך הנהר עד גשר Kappabashi. אחרי ההליכה, האזור שליד הגשר היה מקום טוב לעצירה קצרה לפני שחזרנו אל האוטובוס. קמיקוצ’י לא היתה יום של רשימת אטרקציות, אלא בדיוק ההפך: כמה שעות של הליכה, מים, עצים והרים שהספיקו לגמרי.

זה מסוג המקומות שאני זוכרת דווקא בגלל הקצב. לא היה צריך לרדוף אחרי כל נקודה במפה - מספיק היה ללכת, להסתכל, ולהשאיר מקום גם לרגעים הקטנים שלא תכננתי מראש.