ה-FOMO הזה יכול להרוס לכם את הטיול

היי, אני אורלי ונגמלתי!

אני יודעת שזאת דעה לא פופולרית, אבל לטייל 20 אלף צעדים ביום כשאתם בחו“ל זה לא חופש, זה טירונות.

כשאני בחו“ל, אני אוהבת את המפגשים האלה עם מטיילים אחרים. לשבת, לשתף חוויות ולשמוע המלצות.

לא פעם פגשתי אנשים מותשים, עם כאבי גב מטורפים ורגליים גמורות. בהתחלה הייתי בטוחה שהם הרגע חזרו מטרק קשוח, אבל לא. הם פשוט חזרו ממרתון בעיר.

מרוץ ההספקים

הם שלפו את השעון הדיגיטלי ואמרו לי: “את לא מבינה כמה דברים הספקנו היום, עשינו יותר מ-20K צעדים אבל אנחנו גמורים”.

רובע אחד בבוקר, שכונה שנייה בצהריים, שלושה מקדשים ומוזיאון, עלייה לתצפית שאסור לפספס וקינוח טרנדי שעמדו בשבילו שעה וחצי בתור.

אני מבינה את הרצון להספיק. כשמגיעים למקום חדש, הרשימה תמיד ארוכה והזמן קצר. אבל מזמן החלטתי לשחרר את השאלה מה אסור לפספס ביעד, כי לדעתי אין דבר כזה.

מה השתנה אצלי

נכון, עשיתי אולי חצי מהנקודות שהם הספיקו. אבל ישבתי שעה בבית קפה קטן בסמטה צדדית, הסתכלתי על המקומיים, נכנסתי לחנויות קטנות של פעם ו“ביזבזתי זמן”.

ובדיוק שם הרגשתי שחוויתי את המקום באמת.

לא חזרתי בערב למלון עם צורך באדוויל, ולא הרגשתי שפספסתי משהו. להפך, הרגשתי שהשארתי מקום לדברים שלא נכנסים לרשימה מראש.

אז מה כן?

יש ימים שבהם מתחשק ללכת הרבה ולראות כמה שיותר, וזה בסדר. אבל לא כל טיול צריך להפוך למרדף אחרי checklist.

בשבילי, השאלה היא לא כמה נקודות סימנתי, אלא אם הקצב של היום התאים לי. אם נשאר זמן להסתכל, לשבת, להיכנס למקום קטן שלא תכננתי ולתת ליעד להיות קצת יותר ממסלול.

הקצב הוא חלק מהתכנון

גם הקצב והמסלול צריכים להתאים למטיילים. בתכנון אישי אפשר לדייק את הימים כך שיהיה מקום לדברים שחשובים לכם, וגם למה שמגלים בדרך.